ישנו עולם סודי חבוי בתוך העולם הזה

העולם הזה, שאנחנו קוראים לו "העולם האמיתי", הוא רק חזית התפאורה. מי שמסיטים את הווילון ייגלו שהספריות שלו מלאות נמלטים ופליטים ששוקדים על כתיבת ספרים, שהכבישים הבינעירוניים הומים בנרדפי־חוק ושותפיהם לפשע, שפקידות קבלה ואמהות מן־השורה מותחות בכל רגע נתון את הרצועות שכובלות אותן, רק בשביל הזדמנות להפגין כמה עז עדיין הרצון שלהן לחיות… ושכל הדיבורים על להיות מציאותי ואחראי הם רק איום סרק שנועד למנוע מאתנו להושיט יד ולגלות שעולם חדש פרוש כבר לפנינו, במרחק־נגיעה.

אפשר לטעום אותו בחזיז ורעם ההלם של נשיקה ראשונה בלתי־צפויה, או בדם בפה שלך רגע אחרי תאונה, כשאתה מעכל את העובדה שנשארת בחיים. הוא שזור במשב הרוחות שמלווה אותך על גגות הבניינים בליל הרפתקה סוחף במיוחד. אתה שומע את הקול שלו בקסם השירים האהובים עליך, בדרך בה הם מרימים ונושאים אותך באופן שאף מדען או פסיכולוג לא יוכלו אי־פעם להסביר. אולי נתקלת בעדות לקיומו חרוטה על קירות שירותים כצופן ללא מפתח, או הצלחת לזהות צל חיוור שלו משתקף בסרטים שמופקים בשבילנו כדי לבדר אותנו בלי־סוף. הוא מטייל בין השורות והמילים בכל פעם שאנחנו מדברים על התשוקות והשאיפות שלנו, אורב אי־שם תחת המגבלות שבלהיות "מעשי" ו"מציאותי".

כשמשוררים או פעילים פוליטיים נשארים ערים עד נץ החמה, במאמצים קדחתניים להוליד את רצף המשפטים או המעשים המושלם שיצית אש בלבבות (או ברחובות), הם מנסים למצוא נתיב סודי לתוכו. כשילדים בורחים מחלונות חדרם ויוצאים לשוטט עם רדת הלילה, או כשלוחמי־חופש מחפשים נקודת תורפה בביצורי הכוחות הממשלתיים, הם מנסים להתגנב לתוכו – והרי מי כמוהם יודע איפה נמצאות הדלתות הסודיות אליו. כשבני־נוער משחיתים שלטי־חוצות כדי ליזום מרדפים אל תוך הלילה עם כוחות המשטרה, או כשאנרכיסטים מפרים את הסדר המופתי של צעדה כדי לשבור חלונות ראווה של רשת מותגים, הם מנסים להסתער על שעריו.

הוא לא מקום בטוח יותר – להפך, תחושת הסכנה ששוררת בו היא מה שמחזיר אותנו לחיים: תחושה שלראשונה, לרגע בודד שמאפיל על העבר ועל העתיד גם־יחד, משהו אמיתי מונח סוף־סוף על הכף. אולי נקלעת אליו בטעות, באופן חד־פעמי, ונדהמת ממה שגילית. העולם הישן נשבר לרסיסים מאחוריך ובתוכך, ולא קיים ניתוח רפואי או תיאורטי שהיה מסוגל לאחות חזרה את השברים. כל מה שבא לפני־כן הפך לשולי, לחסר־חשיבות, למגוחך, בזמן שקווי האופק והרקיע התרחבו לפתע בכל הכיוונים, ונתיבים חדשים, שלא הופיעו קודם לכן אפילו בחלום, העמידו עצמם לבחירתך. ואולי נשבעת שלעולם לא תחזור משם, שתבלה את שארית ימיך בתחושת המיידיות המחשמלת ההיא, בריגוש התגלית והלידה־מחדש – אבל חזור־חזרת.

השכל הישר יאמר שאפשר לחוות את העולם ההוא רק באופן ארעי, שהוא לא יותר מזעזוע המעבר; אבל סיפורי העם שאנחנו חולקים זה עם זה סביב אש המדורות מספרים סיפור אחר: אנחנו שומעים על נשים וגברים שנשארו בו למשך שבועות, שנים, שמעולם לא חזרו, שחיו ומתו שם בגבורה. אנחנו יודעים – היות ואנחנו מרגישים את זה בחדרי הלב הקדמוניים שלנו, שמכילים זיכרונות של חופש מהזמנים שקדמו לזמן – שהעולם הסודי הזה נמצא קרוב, מחכה לנו. רואים את זה בברק עינינו, בפראיות ריקודנו ואהבותינו, בהפגנה או במסיבה שיוצאות מכלל שליטה.

אתה לא היחיד שמנסה למצוא אותו. גם אנחנו פה בחוץ… חלקנו אפילו ממתינים לך כבר שם. וחשוב שתדע גם, שבכל דבר שאי־פעם עשית או שקלת לעשות כדי להגיע אליו אין ולו קמצוץ אי־שפיות, אלא רק יופי, אצילות, הכרח.

מהפכה היא בסך הכל הרעיון שאפשר להגיע לעולם הסודי הזה ולא לחזור; או, אפילו יותר טוב, שאפשר לשרוף עד היסוד את העולם הנוכחי, כדי לחשוף את זה ששוכן מתחתיו."

רגע לפני שאתם ממשיכים הלאה, קחו לכם רגע לנשום, להרהר על מה שזה עתה קראתם. אולי אפילו תקראו שוב, חיזרו למשפט יפה שאהבתם.

הטקסט המרגש והמעצים, הוא תרגום של קבוצת האנרכיסטים הישראלית חשובפשע המגדירים עצמם כ"קולקטיב אנרכיסטי מבוזר המורכב ממספר תאים שפועלים עצמאית להגשמת עולם חופשי ומאושר יותר.‏"
קולקטיב זה מבוסס באופן חופשי על Crimethinc. השם לקוח כמובן מהרומן הדיסטופי 1984, שם הוא מכונה "Thoughtcrime", אז משמעות המושג מתייחסת לכל מחשבה מנטלית פנימית וחתרנית שהיא בבחינת פשע, כיוון שאיננה חלק מהשיח החדש שנכפה על האזרחים וכולל צנזורה של מילים רבות למשל "חירות".
לא פלא שאנרכיסטים מיהרו לנכס לעצמם את המושג כתעוזה למחשבה חתרנית בניגוד לשיח המיינסטרים, שברובו הוא שיח פופוליסטי ובעל מכנה משותף נמוך מאוד.

כשנחשפתי לראשונה לטקסט, הוא לגמרי השפיע עליי, וגם ימים רבים אחרי שקראתי אותו, ניסיתי להבין מה המשמעות של אותו "עולם סודי חבוי". ההגדרה כמובן היא אישית ונתונה לפרשנות, זו גם כוונת הטקסט ותכף תבינו למה.
אני למשל ראיתי בטקסט, לפחות ממבט ראשון קריאה לצאת מהמטריקס, מהקיבעון – על ידי חיפוש ריגושים ויצר הרפתקנות נצחי. זה הכרחי כמובן. אבל הטקסט מדבר על משהו גדול יותר – הכותב פונה אל הקורא ואומר שהעולם נמצא בתוכנו. למה הכוונה? הוא מסביר שאנחנו נחשפים לאותו "עולם סודי חבוי" בעשייה מאוד מסוימת שלנו: בנשיקה רומנטית, שיר אהוב, משפט שמשנה בנו משהו. איך זה?
כיוון שמדובר בתפישת התודעה שלנו. על המהות שלה, הקיום שלנו הופך לרגע לרוטט, מרגש ושלם בכל העשייה המאוד מסוימת הזו.
לכן, כדי להגיע לאותו "עולם סודי חבוי" יש לעשות שינוי בגישה, ואולי אף נדרש שינוי רדיקלי כדי להתנתק מהתפאורה שאנחנו חיים בה. אם החשיפה לעולם החבוי הוא ברגע המסוים של התפכחות מהאשליה שנוצר כתוצאה מפעולה, אז עלינו להשיל מעלינו לחלוטין את אותה אשליה לזמן ממשי יותר על ידי שינוי תודעה מהשורש. למרות שזה עשוי להתפרש כמסר ניו אייג'י, הכותב מבקש להתחבר לעצמך באמת. ברגע שאתה מתפכח מספיק מהבולשיט שאתה חיי בו, מאותה רוטינה ובוחר בבחירות שמטיבות עמך – אתה נמצא בעולם הזה. בזמן שכולם, כמו רובוטים חסרי תודעה, לא מצליחים להבין מה הכוונה של מחשבה עצמאית שמובילה לבחירה אותנטית. הרי מבחינתם הבחירות שלהם אותנטיות, אבל התודעה כוזבת. זה הוא המניפסט של חשובפשע.

תרגום אחר לטקסט הנ"ל מופיע בבלוג ("המועדון") של ההוצאה לאור אוב – ז.ע.פ